כשהצ'יפס עוד היה תפוח אדמה

שלום, אני צח מצ׳יפס תקשורת ויזמות ואני רוקד לא משהו. כן כן, בדיוק זה. אין לי את זה.

עד כמה חמור המצב? דמיינו אותי ברחבה שר את המילים ומוחא כף לפי הביט.

כן, נכון, מחי כף זה גם סוג של ריקוד או אולי יותר בכיוון של מדריך טיולים שמסמן לקבוצה להתקדם.

אי שם בסוף הניינטיז תחילת שנות ה – 2000 ריקודי שורות היו להיט, זוכרים את מקרנה? וגם בומבה, לטינוס, אגדו (מי אתם האנשים הגאונים  האלה שמכירים את המילים של אגדו בעל פה)

ובכן, גם בריקודי שורות לא הייתי מצטיין. אומנם בריקוד שורות יש קונספט ברור עם חוקים ותנועות אחידות – אבל אצלי זה לא עבד.

הייתי רוקד בדילאיי ומפספס תנועות.

שלא תבינו לא נכון, מגיל צעיר מאוד אני חי ונושם מוסיקה. אוהב מסיבות ופריק של קונפטי, אבל ריקודים? פחות מצטיין (תמחאו כף).

מפה לשם,
לפני ארגזים של שנים כשעוד הייתי ילד עם אמביציה וחוש מוסיקלי לא רע, החלטתי להפוך ל- DJ כי אם למחוא כף אז בסטייל.

והיום גבירותי & רבותי אחרי הרבה שנים שעברו מאז אני הבעלים של צ'יפס תקשורת ויזמות שעושה ייעוץ שיווקי, ניהול דיגיטל, הפקת תוכן ויזמות וזו הזדמנות מצוינת בשבילי להודות
לחוסר הכישרון שלי בריקוד.

כי ה- DJ זו הייתה היזמות הראשונה שלי. בזכותה יצאתי אל המסע, למדתי וקבלתי תובנות חשובות להמשך חיי ובין היתר גם צברתי ניסיון בהמון דברים שרלוונטיים מאוד גם היום לתחום העיסוק שלי: פרסום, שיווק ויזמות. וללא ספק, בזכות היזמות הזו – התפוח אדמה נהפך לצ'יפס 🍟

אגב, גם היום אני מדג׳ה מידי פעם, בעיקר בשביל הכיף אבל גם בשביל 
הכף 👏

— סוף –

חברים וחברות,
תודה רבה שקראתם עד לכאן.
צח מצ׳יפס 💜