הניסיון כבר היה קיים, הוא התבשל על אש קטנה לאורך מסע ארוך של המון שנים שהתחיל כשהייתי בכיתה ד' בן 10 אביבים למניינם והסתיים בגיל 26 עם שיער ראש קצת מדולל (יש לי חיוך כובש) כשאמרתי בפעם האחרונה במיקרופון: "ערב טוב, איזה כיף שבאתם" וידעתי שמה שהיה כבר לא יכול להיות עוד. חייב שינוי.

במהלך המסע צברתי המון חוויות, כישלונות, הצלחות מסחררות, משברים, ניהול משברים, דרמות ושותפים מדהימים לדרך.

בתקופה הזו גם גיליתי שיש לי כמה אהבות ענקיות שהם חלק בלתי נפרד ממני – לשיווק ולפרסום, לקריאייטיב, להפקה, לכתיבה – מכירים את הבלוג צח השמן? לג'אנק פוד ולתכניות אקטואליה.

"אז מה עכשיו? ככה אתה רוצה את לחיות את החיים שלך? להתפשר? לוותר על החלום?" שאלתי את עצמי תוך כדי שאני טובל את הצ'יפס בקטשופ.

ברקע התנגן הפיזמון של השיר של דודו "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" וברגע המשמעותי הזה החלטתי שלא.

אני הולך על זה.

אחרי שנים ארוכות של מסע שהתבשל על אש קטנה, אני הולך להגשים את החלום שלי שהוא בעצם הפינאלה של כל התהליך שעברתי מגיל מאוד צעיר ומשלב בצורה מושלמת את כל האהבות שלי.

שמו בישראל – צ'יפס תקשורת ויזמות וזה העסק שלי. החלום שלי.