השעה הייתה שעת עומס. נראה היה ששיירת הרכבים העומדים בפקק והאנשים העסוקים בסידוריהם – בשיאה ומידי פעם, אף נשמעו צפירות של נהגים זועמים. ככה זה, המון אנשים עם שגרת יום אינטנסיבית.

מבין כל ההמולה זיהיתי את האיש הזקן עם הקלנועית.

יש שלב מסוים במסע, אחרי שכבר עברת כברת דרך משמעותית, שאתה עוצר באיזה פינה מגניבה עם נוף, מוציא מהתיק בקבוק מים וגם איזה חטיף (כי מי יוצא למסע בלי חטיפים?) ופתאום יש גם איזה בריזה.. תענוג.

ואז, בדיוק ברגע הזה אתה מרגיש שאתה במקום הנכון.

זו הייתה השנה שלי.