ההיפוך מגמה התחיל כשאכלתי המבורגר של לפני יומולדת עם כמה אנשים שאני אוהב,
בין צ׳יפס לצ׳יפס כל משתתף נתן איזה ברכה, ומה אני אגיד לכם, כל ברכה התקבלה בברכה.

והפעם אפילו הרבה יותר מתמיד.

אז חבר׳ה אם ייצא לכם לקרוא מתישהו את ה״טור או סיפור״ הזה, הזדמנות ממש טובה להגיד לכם תודה.

סיימנו עם ההמבורגר והברכות ונסעתי ברכב בדרך הביתה, תחושת הלא משהו הייתה קיימת אבל קצת פחות,
ונראה שהייתה בשלות לקונטרה לתחושת ה״לא משהו״.

זוכרים שתחושה של ה״לא משהו״ שלי התבטאה בשילוב של תחושת פספוס
וקצת עצב בגלל הפער בין מה ששאפתי להיות לבין איפה שהגעתי נכון לכמה ימים לפני גיל 32?

אז קבלו במחיאות כפיים סוערות את הקונטרה לתחושה והיא הרגע ששאלתי את עצמי מה כן השגתי נכון ללפני גיל 32.

ומיד כשהגעתי הביתה מצאתי את עצמי מתחיל לכתוב את רשימת הכן, בלי לשים לב, הרשימה התחילה להיות מכובדת מאוד וזה אפילו הפתיע אותי.

למשל, אם מישהו היה אומר לי פעם לפני הרבה שנים, שאכתוב ועוד שזה יהיה חלק מרכזי מחיי,
בטוח שהייתי צוחק וזורק איזה פאנצ׳ על שיותר סביר שאני אוכל המבורגר וצ׳יפס בחלל וגם אביא רטבים מהבית לפני שאכתוב.

פתאום בלי לשים לב, תחושת ה״לא משהו״
התחלפה בהכרת תודה משמעותית על מה שיש וגם נתתי איזה פידבק חיובי לעצמי על הדרך.

לאחר היפוך המגמה התסכלתי על השעון בטלפון והוא אראה 00:00,
ומשם כבר הגיעו ההודעות המזל טוב בווטסאפ מהרבה אנשים טובים וגיל 32 התחיל באופן רשמי.

בניגוד לגילאים קודמים שנכנסו בצורה די רגילה, הפעם 32 החליט לדפוק כניסה
וכבר על ההתחלה לימד אותי שיעור חשוב להמשך הדרך.

ובטח אתם שואלים מה הלאה, אין לי ספק שאמשיך לשאוף למה שיהיה
ואולי גם קצת להתאכזב אם יהיו פערים בין השאיפות למציאות,
אבל על דבר אחד בטוח שאני אכניס למשוואה וזה להוכיר תודה על הדברים הטובים.